פסק-דין בתיק עש"א 2424-10-12

1.                          לפניי ערעור על החלטת כבוד השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב מיום 07.06.2012 (אשר לצורך העניין ייקרא "המשיב"), אשר לו הואצלו סמכויות שר הבריאות בענייני משמעת, בה קבע, במסגרת סמכותו עפ"י ס' 45 לפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט - 1979 (להלן: "הפקודה"), ובהתאם להמלצת וועדת המשמעת (להלן: "הוועדה"), כי בכל הנוגע לפרשה הראשונה שיוחסה למערער, יוטלו עליו שלושה חודשי התליית רישיון; ואילו בניגוד למסקנת הוועדה - לפיה יש לזכות את המערער מן המיוחס לו בפרשה השנייה - קבע המשיב כי בעניין פרשה זו, אין לזכותו מכל המיוחס לו, ורישיונו יותלה למשך שלושה חודשים באופן החופף לשלושת החודשים שהוטלו במסגרת הפרשה הראשונה.

עובדות המקרה

2.       ביום 03.09.08 הגיש המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בועז בר לב, קובלנה כנגד המערער, רופא שיניים מומחה, בגין שתי פרשיות:

             הפרשה הראשונה- נוגעת למתלונן מר מרדכי עמר (להלן: " המתלונן"), והיא ארעה בתקופה שבין נובמבר 2005 - אוקטובר 2006. מתוך הקובלנה עולה כי המתלונן היה זקוק לעבודה דנטלית רבה ומגוונת, לרבות טיפול במצב החניכיים שהיה ירוד, טיפולי שורש, מבנים וכתרים, והוא טופל באותה תקופה על ידי המערער. נטען, כי במקום לבצע תוכנית טיפולית נרחבת לשיקום פיו של המתלונן, נעתר המערער לבקשת המתלונן לתת עדיפות למראהו האסתטי, והוא טיפל בו בדרך שאינה מקובלת, תוך גילוי רשלנות חמורה בביצוע הטיפול, וללא שיבהיר למתלונן את משמעות הטיפול. כך נטען, כי המערער לא טיפל בחניכי המתלונן לקראת מתן הטיפול, ביצע טיפולי שורש לקויים, ביצע עקירות באופן רשלני וחלקי ובנה את הגשר בפה מוזנח, ללא היגיינה אוראלית מתאימה ובמצב של דלקות בחניכיים; ועקב טיפולו הרשלני של המערער, נאלץ המתלונן לעבור שיקום פה מחדש לאחר סיום הטיפול. כמו כן נטען, שהמערער ניהל רישום לקוי בכרטיס הטיפולים. על בסיס האמור, נטען בקובלנה כי בפרשה זו נהג המערער ברשלנות חמורה במילוי תפקידו, ובהתנהגות שאינה הולמת רופא שיניים מורשה, כאמור בסעיף 45(3) ו- 45(1) לפקודה.

3.                 הפרשה השנייה- הקודמת לפרשה הראשונה מבחינה כרונולוגית, התרחשה בשנים 2002-2003, ונוגעת למתלונן מר יוסף עמיר (להלן: "המתלונן"). כנטען בקובלנה, ראשית המערער נטש את המתלונן במהלך הטיפול. שנית, נטען בקובלנה כי המתלונן העביר למערער המחאות עבור טכנאי השיניים, ולאחר מכן המערער הודיע למתלונן (בטענת שווא) שההמחאות נגנבו. בשל כך המתלונן ביטל אותן והעביר המחאות חדשות למערער - אותן המערער קיבל למעשה במרמה ולא העבירן לטכנאי השיניים (בהמשך הם בוטלו על ידי המתלונן, לאחר שהתברר לו כי הועברו לאדם אחר, והקשר הטיפולי עם המערער נותק). שלישית, המערער לא השיב לפניות משרד הבריאות להגיב לתלונה שהוגשה נגדו, ושיבש את הליכי בירור התלונה. על כן נטען נגד המערער, כי בפרשה זו כי גילה התנהגות שאינה הולמת רופא שיניים מורשה, כאמור בסעיף 45(1) לפקודה.

4.                          הוועדה שהתכנסה לדון בקובלנה האמורה, וקיימה ארבעה דיונים, בתאריכים: 08.06.09, 28.04.10, 25.07.10, 04.10.10 ו- 08.03.11, אשר לאחריהם נתנה את המלצה.

5.                          בפני הוועדה הופיעו ד"ר אליעזר צלמון, שחוות דעתו הייתה חלק בלתי נפרד מן הקובלנה; ד"ר עמליה מוטשיק, מהאגף לבקרת איכות במשרד הבריאות, המטפלת בתלונות הציבור; וד"ר ודים פיקובסקי, רופא שיניים מחוזי בבאר שבע. מטעם המערער העידו הוא עצמו, ורעייתו.

6.                          ביום 27.09.11 נתנה הוועדה "דין וחשבון" לפי סעיף 47 לפקודה, ובו המליצה, בין היתר, כי בפרשה השנייה, בעניינו של מר יוסף עמיר, אין לנקוט נגד המערער באמצעי משמעת, כי בנסיבות העניין לא נמצא שהוא נטש את המתלונן במהלך הטיפול; וכן, לאור המצב בו היה נתון, ניתן להבין מדוע לא שעה לפניות משרד הבריאות. כפי שניסחה זאת הוועדה:

7.                      נראה לי כי אכן מדובר במקרה מצער של הסתבכות כלכלית קשה של הנקבל [הוא המערער, ב.ג.], כנראה בגלל סיבות שאינן תלויות בו כפי שתואר בפירוט על ידי הנקבל ובעיקר על ידי רעייתו, שעשתה עלינו רושם אמין במיוחד ודברה מדם לבה. המתלונן ומשפחתו שילמו מחיר קשה בגין האמור, הן מקצועי והן אישי, וכך כתוצאה מההסתבכות [..] מצא עצמו הנקבל נרדף ומאוים על ידי נושים שונים, ולא יכול היה לעמוד בכל התחייבויותיו כלפי מטופליו, שכן מרפאותיו נסגרו והוא מצא עצמו נודד עם מכשירים בין מרפאות ידידיו שסייעו לו על ידי העמדת מרפאותיהם ללא תשלום. [..] לא מצאנו כי ביטול השקים לפי בקשת הנקבל מחשש שנגנבו [..] נעשה מתוך כוונת מרמה ובתואנת שווא, ובסופו של דבר המתלונן ביטל את כל השקים והנקבל שילם את תמורתם וגם פיצוי למתלונן [..] בנסיבות העניין כפי שתואר בפנינו באריכות, לא התרשמנו כי הנקבל נטש את המתלונן בעיצומו של טיפול [...].

8.                      נשארה בקשר לפרשה זו בעיית אי ההתייחסות לפניות משרד הבריאות . בעניין זה נראה לנו, כפי שהודה הנקבל, כי בתקופה בה היה במצוקה קשה ובמנוסה אכן לא ענה לפניות[..] ניתן להבין כי אדם הנמצא במנוסה מפני נושיו, מקבל איומים ותביעות, עובר ממקום למקום, כאשר המשפחה מגיעה לפת לחם ורעייתו אינה עומדת בלחצים, מנסה להתאבד ויולדת עקב כך בחודש השביעי להריונה[..] אדם במצב כזה[..] אינו מתייחס לכל פנייה אליו.

9.                      לאור האמור לעיל, אנו ממליצים אפוא, שלא לנקוט נגד הנקבל בצעדים משמעתיים בגין פרשת עמיר יוסף . [ההדגשות אינן במקור, ב.ג]

10.                       באשר לפרשה הראשונה, מאידך גיסא, בעניינו של מר מרדכי עמר, המליצה הוועדה לנקוט באמצעי משמעת נגד המערער, משום שלסברתה, הוא כשל בהתנהגות המצופה מרופא שיניים, הן לגופו של הטיפול, והן בקשר לניהול הרישום בקשר לטיפול במתלונן. עוד ציינה הוועדה כי למסקנה זו הגיעה לאור החומר הרפואי שהונח לפתחה, הידע המקצועי והניסיון של שני רופאי השיניים חברי הוועדה, גם ללא הזדקקות לעדויות המקצועיות שהושמעו בפניה. התרשמות הוועדה הייתה כי המערער העמיד לנגד עיניו כמטרה ראשונה במעלה את מראהו האסתטי של מר עמר, מבלי שעמד על עקרונות מקצועיים בסיסיים המחייבים רופא שיניים סביר המעניק טיפול לשיקום פה נרחב. כך דברי הוועדה:

11.                  טיפולו של הנקבל במר עמר בנסיבות המקרה הוא טיפול פגום ביותר, שאינו מצופה מרופא שיניים, הן באי הכנת המטופל לשיקום פה נרחב על ידי טיפול פריודונטי ראשוני, והן בהליך ביצוע הטיפול, ובעיקר הכנת מבנים כדי להוציאם לצורך ביצוע וחידוש טיפולי שורש כמו גם ביצוע טיפול שורש ברמה ירודה וביצוע מבנים על גבי שיניים אלה.

12.                  נראה לנו כי גישתו של הנקבל לרצות את המטופל ולספק לו מראה אסתטי תוך התעלמות מן הדרך הנכונה בה היה כליו ללכת כדי לתת טיפול מקצועי נכון, הייתה בעוכריו , אך זהו תפקידו של רופא שיניים שהוא קודם כל רופא, וככל שהריפוי או ההתקדמות בטיפול, אינם מתיישבים עם ציפיותיו האסתטיות של המטופל, עליו להפעיל שיקול דעת מקצועי ולהסביר זאת למטופל, על מנת שלא יצא שכרו בהפסדו. ונציין, כי איננו מקבלים את טענת הנקבל כי הטיפול טרם הסתיים- התקנת כתרים קבועים מדברת בעד עצמה [...]

13.                  לאור כל האמור דעתנו היא שהנקבל אכן עבר עבירת משמעת לפי סעיף 45(1) ו- (3) לפקודת רופאי השיניים, ועל חובתו לספק טיפול נאות למטופל . [ההדגשה אינה במקור, ב.ג.]

14.                       ביום 07.05.12, הגישה הוועדה דין וחשבון בעניין אמצעי המשמעת המומלצים בעניינו של המערער, כדלהלן:

15.                  השאלה העומדת בפנינו, היא האם בגין עבירת המשמעת שביצע הנקבל כפי שתוארה על ידינו בפירוט בדין וחשבון מיום 27.09.11 די להסתפק באמצעי משמעת של נזיפה (או התראה) או שמא יש מקום לאמצעי משמעת של התליית רישיון [..] לאור האמור לעיל, לא נראה לנו, שבנסיבות העניין ניתן להסתפק באמצעי משמעת הפחות מהתלייה, שכן יהיה בכך מסר לא נכון הן מבינת ההרתעה הכללית והן מבחינת החשש מהישנות מעשיו של הנקבל. נראה לנו כי האמצעי המשמעת המתאים הוא תליית רישיונו של הנקבל לעסוק ברפואת שיניים לשלושה חודשים, וכך אנו ממליצים בפני השר.

16.                       לאחר שהואצלו לו סמכויות שר הבריאות וקיבל לידיו את דו"ח הוועדה והמלצותיה, נתן המשיב את החלטתו, ביום 17.06.12, בה אימץ את מסקנות הוועדה והמלצתה "... בכל הכרוך לפרשה הראשונה, שעניינה טיפול לקוי במתלונן, מר עמר, בה גילה הנקבל התנהגות שאינה הולמת רופא שיניים מורשה, ואף חרג חריגה משמעותית מרמת הטיפול המצופה ממנו."

17.             אשר לפרשה השנייה, קבע המשיב כך: